פעם ועוד פעם ועוד פעם. בלי עצבים, בלי כעס. כשנהנים מהעשייה שום דבר לא קשה. שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים ליאור היה יושב ועובד. בונה בסטיקס, מפסל בפלסטלינה, מייצב דומינו. כשהיה נופל (והיה נופל), הוא פשוט היה מרים ומתחיל הכול מהתחלה, בשלווה הפנימית המוארת הזאת שלו. את התכונה הזאת הוא בוודאות לא ירש ממני, ואני משתדלת ללמוד ממנו כמה שאני יכולה (כשיש לי עצבים לזה).  

 

בווידאו – מופת לאורך רוח