ליאורי,

כשהיית מאד קטן היית עקשן ומרדן, מיהרת להיעלב ולהתרגז והאמת היא שלא ידענו כל כך איך "לאכול" אותך...

עם הזמן גדלת, פרחת והשתבחת. הפכת להיות ילד מעודן, נבון ופיקח, בעל חוש הומור מיוחד, שנון מאוד וכל מענה שלך היה בגדר הברקה שהייתה לשיחת היום במפגש המשפחתי. 

גילית כישרון לא מבוטל במוסיקה,באומנות וגם בספורט. 
היית יצירתי מאד ובכל משחקי השולחן המתוחכמים ידעת לנצח גם מבוגרים ממך ובקיצור הפכת לדמות נערצת ואהובה על כל הסובבים אותך.

גם כשהמחלה תפסה אותך, המשכת לנהל את חייך כאילו זה לא נוגע אליך.

​

נמנענו כמובן מלספר לך אודות הסוף הבלתי נמנע, אך בשיחות שבדרך אגב על היחס למוות תמיד אמרת שאין לך שום פחד למות ואני בטוח שגם אם היינו מספרים לך את האמת על מצבך ועל העתיד לקרות – היית פוטר אותנו באיזו אמירה חדה ושנונה המרמזת שאין לך שום בעיה עם זה ושהכל סבבה. היית מאד אמיץ וריאלי בתפיסתך את החיים למרות גילך הרך. עלינו זה הקל מאד ולמעשה למדנו ממך שיעור לחיים.

תודה לך על השנים היפות שנתת לנו, נכד אהוב.

אוהב וזוכר תמיד,

סבא אברהם