כמו אישה שהורידה 20 קילו ממשקלה והיא מופתעת מחדש בכל פעם שהיא מודדת בגד על גזרתה החדשה, כך גם אני משתאה מאישיותי החדשה, ו"מודדת" אותה על כל מיני סיטואציות מהחיים – אינטראקציות עם אנשים, החלטות חשובות, התנסויות חדשות שמזמנים לי חיי החדשים - בכולן אני נוהגת באופן שונה לחלוטין משהכרתי.

זה הצד הבהיר של השכול. זאת ה"מתנה" שכולם מדברים עליה. מתנה שאי-אפשר לקבל בשום דרך קיצור, רק אם הרווחת אותה ביושר. מה זה יושר.. האמ-אמא של היושר. הייתי מוותרת עליה בשמחה בתמורה לליאור, אבל מאחר שלצערי הרב אין לי יכולות-על שכאלה – אני משתדלת למצות אותה עד תום.

זה עובד באופן כמעט פיזיקלי, העניין הזה. כולנו נולדים עם "כלי קיבול" מסוים – כלי שמכיל את כל חוויותינו ותחושותינו. הכלי תמיד מלא עד הסוף. כשיש כלי קטן – גם הצרות הקטנות ביותר ממלאות את כולו ואז תחושת "סוף העולם" מגיעה מהר יותר. לא צריך לאבד ילד כדי להרגיש אבודים. רוב האנשים שאני מכירה אינם הורים שכולים, ובכל זאת, מעטים מהם שמחים באמת וחיים את חייהם בסיפוק ובהשלמה. כלי הקיבול שלי עמד לקרוס ביום בהיר אחד. ובשבריר שנייה הבנתי שכדי להמשיך לחיות אני צריכה לעשות שני דברים: גם לרוקן אותו מכל הג'אנק הישן וגם להגדיל אותו. וזה בדיוק מה שעשיתי. תקופת המחלה של ליאור והטיפול בו הייתה התקופה הקשה אך המשמעותית ביותר שעברתי אי פעם. לעולם לא אהיה האדם שהייתי לפני כן, ואני ממש לא מתגעגעת. מעולם לא הערכתי את עצמי ואת החיים יותר מעכשיו. אף פעם לא הרגשתי חיה, מחושלת, מתבוננת ומבינה יותר. 

ובואו לא נתבלבל – אני לא מדברת פה על כיף או על אושר פשטני מסרט אמריקאי קליל. את אלה כבר איבדתי לנצח. הכאב הוא חלק בלתי נפרד ממני ותמיד יהיה (קלילה גם ככה לא הייתי אף פעם). היום אני פשוט מבינה שכאב ושמחה יכולים לדור בכפיפה אחת, ש"אין" ו"יש" הם בעצם אותו הדבר בדיוק, ושהגעגועים הבלתי ממומשים לליאור הם משהו שאצטרך להסתדר איתו עד יומי האחרון כמו עם איבר נוסף בגופי. לליאור היה כלי קיבול טבעי מושלם.
תודה לך לולי, על שנתת לי דוגמה אישית מוחשית ונפלאה כל כך לאיך אני רוצה לחיות. אני אוהבת אותך בכל נימיי.

​

*בווידאו – "המכתב" (מילים: מרים ארן, לחן: נועה שמר) - שיר שנכתב בנסיבות אחרות כנראה, ובכל זאת הזכיר לי שתי תכונות נפלאות שאימצתי לעצמי בכלי הקיבול החדש שלי– היכולת להסתפק במועט; והיכולת להיות עם מישהו, להיות באמת, גם כשהגוף שלו במקום אחר.