כאב דרך יצירה > הווה מתמשך
מה עושה אמא שמבשרים לה שהבן שלה עומד למות? רוצה למות במקומו, או לפחות יחד איתו. נאלמת, נעלמת, נהלמת, משותקת, חלולה, נטולת חיות. מתה בעודה בחיים.
ומה עושה אמא שמבינה שעכשיו, דווקא עכשיו, זה הזמן הכי טוב שעוד יהיה? כי עכשיו הוא פה, לידי, שמח, רוקד, מצחיק, אוהב, נוגע, מחבק, מנשק. ואין זמן לשיתוק ולדיכאונות. עכשיו חיים. עכשיו טוב. אח"כ נראה.
את השיר הזה כתבתי שבועות ספורים לפני שליאורי נפטר. "הווה מתמשך" קראתי לו. כי הבנתי שזו ורק זו הדרך לחיות. לא רק בשבילו, גם בשבילי. שניה אחרי שניה אחרי שניה. למצות אותן, לחוש אותן, ללוש אותן. כי מה שיש הוא כל מה שיש, וגם מה שאין הוא כל מה שיש. וזה נכון תמיד, לא רק כשחולים במחלה קשה.
כשבחרתי חומרים לקליפ התבוננתי בכל השניות שהיו לנו יחד. מאות אלפים של רגעים מופלאים. והרגשתי (כמו תמיד) איזו זכות נפלה בחיי להיות אמא של ליאור. לגדל ולגדול לצד ילד כמוהו.
וחשבתי (כמו תמיד) שגם לו הייתה ניתנת לי הבחירה לקבל אותו לתשע שנים פחות שבוע - לא הייתי מהססת.
אתה שווה כל ננו-שניה, ליאורי. אתה פלא של הבריאה.
להתראות, ילד שלי.
אתה ואני
רוקדים בשלכת
רגע אחד
לא יהיה עוד כמותו
שנינו כאן עכשיו
רוקדים בשלכת
וכל חיינו מתמזגים בו
רגע צלול, רגע יקר
אין עתיד, אין עבר
שתי נקודות ביקום
חוץ משנינו אין עוד כלום
כלום לא יידמה לרגע הזה
גרגר אבק שאינו מתפזר
הווה מתמשך
ומה שיש הוא כל מה שיש / גם מה שאין הוא כל מה שיש
התאים בגופך
דוהרים ללא הרף
הם לא עוצרים,
לא חיים את הרגע הזה
אבל אתה כאן עכשיו
רוקד איתי בשלכת
אני אוחזת בך, וברגע הזה עוד עוד