כתבו עליו > דברים שליאור היה אומר
קשה לשחזר דברים מיוחדים שליאור היה אומר, פשוט כי כמעט כל דבר שהיה אומר היה מיוחד, ואני נשבעת לכם שאני אובייקטיבית פה.
חוש ההומור והשנינות היו תכונות מולדות אצלו, והם ניכרו אצלו כבר בגיל צעיר מאוד. לגדל ולגדול לצד ליאור זה אומר לצחוק 90% מהזמן. הנה רשימה צנועה ביותר של דברים שליאורי היה אומר:
2017
אחרי סבב ב' של הקרנות. מתחיל לנשור שיער.
אמא - ליאורי, אתה לא רוצה לגלח כבר את כל הראש?
ליאור תולש לעצמו שערות ומתפקע מצחוק – "בשביל מה להסתפר? ממש אין צורך. תראי, זה נתלש לבד". בקול של קריין – "ליאור שילון, מגוון קרחות. קרחת קטנה, קרחת גדולה. קרחת עם צלקת, קרחת בלי צלקת. ורק ב- 29:90 אג' בלבד".
אמא - אני צריכה להוציא כסף, אין לי גרוש.
ליאור - יש לך הרבה גרושים. כל החברים שלך האלה שנפרדת מהם. הם גרושים שלך, לא?
משחק עם אבא ארבע בשורה. מנצח אותו. "עכשיו אני אשחק עם דוד רשף ואראה לך איך משחקים ביותר מחמישה מהלכים".
משחק עם רשף. מנצח אותו. "וואו, שיחקת ממש יפה. כמעט התאמצתי".
דיברנו על אלוהים, לא זוכרת את ההקשר.
אמא - אם היית פוגש אותו, מה היית מבקש ממנו?
ליאור - שיוותר לי על הסרטן הזה. *עושה כאילו הוא מתקשר*: שומע, אלוהים, אתה יכול לוותר לי על הסרטן? אני לא אגלה לאף אחד, זה יישאר בינינו. אני מוכן גם לחכות בתור אם צריך, שנה, שנתיים. מה אתה אומר? תעשה איזו מכה קוסמית? אני יודע שאתה יכול, אתה יכול מה שאתה רוצה.
אמא – *לב שבור*
2016
ליאור עם שלומית במעלית, לובש את מעיל וולברין שלו, שם את הכובע-מסכה על הפנים. במעלית ילדה קטנה.
שלומית: אתה מפחיד את הילדה.
ליאור (מוריד את המסכה ומתגלה הקרחת האיזוטרית שלו): ככה אני הרבה יותר מפחיד.
אני שואלת את יואב - איך בביה"ס?
יואב - האמת? יותר טוב. את יודעת למה? כי התחלתי להכין שיעורים, ואני מרגיש יותר טוב עם עצמי אז יותר טוב לי בביה"ס.
אני עם דמעות בעיניים - יואבי. זה מדהים.
ליאור בציניות אדישה, אגב פלסטלינה - וואו, יואב. ריגשת.
יואב וליאור משחקים, מתחבקים ובשלב מסוים החיבוק הופך לכאפות ידידותיות, שהידידותיות שלהן הולכת ופוחתת.
אמא: איך זה תמיד מגיע למכות בסוף?
ליאור: זה לא מגיע, אני מתחיל.
ליאור חוזר מטיול בדיסני בארה"ב, במימונה של עמותת "גדולים מהחיים", למען ילדים חולי סרטן. הוא מספר איך התג שכל המשפחה קיבלה *בזכותו*, חסך מהם את כל התורים. "וואו, איזה יופי. הרווחתם", אני אומרת במאמץ רב. "הם הרוויחו, אמא", הוא עונה, "אבל לי זה הגיע".
- איך מגיבים אליך בבית הספר? מסתכלים עליך?
- בטח. כל הזמן.
- שואלים אותך?
- כמעט שלא. אין להם אומץ לשאול אז הם רק מסתכלים. תארי לעצמך שמישהו היה עובר עם כזאת קרחת, מה לא היית מסתכלת?
- הייתי, הייתי. נו, ואלה ששואלים, מה אתה עונה?
- אני עונה שהיה לי ניתוח ונשרו לי השערות.
- ומה? הם מסתפקים בתשובה הזאת?
- אין לי מושג. בשלב הזה אני אומר: "סליחה, אבל אני צריך ללכת לשחק עם החברים שלי" - והם נשארים לבד עם השאלות שלהם.
2015
ליאור מאושפז ב"שניידר". אני נותנת לו את הכפכפים שלי שייכנס איתם למקלחת. הוא מסתכל על עצמו במראה, מענטז ואומר בקול של קריינית: "אני מרגישה נשית יותר".
ליאור אוכל חטיף דובונים מול יואב.
יואב: ליאורי, יש מצב שאתה מכבד קצת את אחיך הגדול?
ליאור (במבט ממזרי): בטח.
*קם, משתחווה בפני יואב וממשיך לאכול לבד
ליאור כמה שעות אחרי טיפול שיניים.
אני: נו, איך השן? עוד רדומה?
ליאור: חצי רדומה וחצי ערה. בואי נגיד שהיא בדיוק בשחר.
יואב לליאור: אתה חתיכת אידיוט.
אני: אני לא מרשה לקלל.
ליאור (באבירות): לא נורא, אמא, זה לא קללה. הוא קרא לי רק *חתיכת* אידיוט, לא אידיוט שלם. זאת גם יכולה להיות חתיכה ממש קטנה, בגודל של אטום אפילו.
*ליאור משוויץ שהוא יכול להקפיץ כדור על מטקה 20 פעם*
*הכדור נופל לו אחרי 5 הקפצות*
*אני מסבירה לו את הביטוי "אל יתהלל חוגר כמפתח*
*מנסה שוב ומצליח להקפיץ 20 פעם*
*רץ ליואב ומתחיל להרביץ לו*
אני ויואב: ????
ליאור (צחוק פרוע): הצלחתי להקפיץ את הכדור. עכשיו כבר מותר לי להתעלל, לא?
*משחקים ארץ-עיר, מגיעים לח'*
ליאור (עף על עצמו): וואו, יש לי מלא דוממים
אני ויואב: ?
ליאור: חגורה, חנות, חגורה, חגורה
אני ויואב: כבר אמרת חגורה
ליאור: כן, אבל התכוונתי חגורה למכנסיים, חגורת בטיחות וחגורה של קראטה.
*משחקים ארץ-עיר, מגיעים לאות ת'*
ליאור בהתלהבות: יש לי משהו שמתאים גם לחי וגם לדומם!
יואב ואני: ??
ליאור: תמות (הוא גם הסביר: תמות. עכשיו אתה חי ואח"כ אתה דומם.)
אני מקריאה בגאווה מתוך התעודה: מולדת - אתה מגלה ידע, עניין והבנה בנושאים הנלמדים. המשך כך!
ליאור: אני המום!!!
יואב: ממה אתה המום?
ליאור: בכלל לא היה לי מושג שאני לומד מולדת!
*משחקת עם הילדים משחק קופסה כלשהו*
*אוכלת את ליאור במשחק*
*בתגובה - ליאור מרביץ ליואב*
אני: אבל למה אתה מרביץ ליואב? אני אכלתי אותך, לא הוא.
ליאור: מצטער, הוא היחידי פה שאני יכול להרביץ לו.
ליאור עושה שיעורים באתר ביה"ס ומדבר לעצמו. המחשב נתקע.
ליאור: נו, מה קורה?? אין לי את כל היום! (נזכר שהוא בחופשת פסח) אה.. בעצם יש לי את כל היום... יש לי גם את מחר אפילו.
2014
אבא: ילדים השתגעתם?? תפסיקו מיד ללכת מכות!
ילדים: אנחנו לא הולכים מכות אנחנו מתאמנים לחוג.
אבא: אה אז בסדר. חמודים.
יש לך חברות בנות בכיתה?
כן, רוני.
*מחפשת מיד את התמונה שלה בדף הקשר*
יופי! ותגיד, מה עושה אתכם לחברים?
אנחנו באותו עמוד בחוברת חשבון.
ליאור - אמא, השנה אני רוצה רק יום הולדת בנים.
אני- זה לא יפה.
ליאור - אז אני אתנהג לא יפה. גם עיליי עשה לפני כמה זמן יום הולדת והזמין רק בנים.
אני - אז מה יהיה? כל אחד מתנהג לא יפה בגלל האחרים לפניו. צריך שמישהו יאזור אומץ ויחליט שהוא נוהג אחרת.
ליאור - אז שהמישהו הזה יהיה יואב.
ליאור - אמא, את יודעת שיש לנו בכיתה עולה חדש מרוסיה?
אני - יופי. הוא נחמד? אולי אתה רוצה להיות חבר שלו?
ליאור - אני מאוד רוצה, אבל זה קשה. הוא יודע רק איזה שניים-שלושה מילות בעברית.
יואב וליאור צולחים שלב קשה במשחק מחשב כלשהו.
*צהלות שמחה וניצחון*
ליאור ליואב: אני שמח שאנחנו מכירים זה את זה.
ליאור - אמא, השבוע לא נתת לי דמי כיס.
אני - אפשר לשאול מה אתה עושה עם הכסף?
ליאור - בעיקר מלווה לך.
*מסננת בלב: "אשכרה"*
ליאור - אמא, אמרתי לך את זה כבר בשבוע שעבר.
אני - באמת? אני לא זוכרת.
ליאור - אז אולי זה היה בשבוע השלשומי.
יואב חד חידה לליאור: כשצריכים אותי - זורקים אותי, כשלא צריכים אותי - מחזירים אותי. מי אני?
ליאור (לאחר מחשבה מאומצת) : משה רבנו?
יואב ואני:
מתוך 'חתול תעלול': "יה, איזה מבול"
ליאור מקריא (לאחר מאמץ): "יא עִיזה מִבּוּל"
אני בוכה מצחוק כבר שעה.
אני שרה בקולי קולות.
ליאור: אמא, השירה שלך מזיקה לאוזניים.
מה עושה ילד נורמלי שצריך משהו מאחיו, ואחיו מסרב לו? מוכר את נשמתו לשטן. מתחייב לתת לו את כל רכושו הפרטי עלי אדמות ובלבד שאחיו ייענה לבקשתו.
ומה אומר ליאור (6) כשהוא צריך משהו מיואב (8.5)?
"אני ארשה לך לעשות לי דף עבודה בחשבון".
*הילדים הסתגרו בחדר ונעלו את הדלת*
אני: תפתחו מיד. אני לא מרשה לנעול את הדלת.
ליאור: בסדר, מה את צורחת?
אני (מתפוצצת מצחוק): אתה יודע מה המזל שלך בחיים, ליאור? שאתה מצחיק.
ליאור: המזל שלי בחיים זה דלי.
אני: בונ'ה אתה שנון!
ליאור: נכון!! מה זה שנון?
ליאור: אמא, למזלך הטוב מצאתי את הצמיד שלי.
ליאור: אני לא מאמין באלוהים.
יואב: אז במי אתה מאמין?
ליאור: ביצחק רבין.
2013
ליאור: אמא, אפשר קינוח?
אני: בטח מתוקי, מה אתה רוצה?
ליאור: תפוז עם קוטג'. כבר הרבה זמן אני חולם על זה.
ליאור - אמא, אני רוצה סוגפניה בלי ריבה.
אמא - למה? אתה אוהב ריבה.
ליאור - כן, אבל זה לא בריא.
עוצרים בתחנת דלק.
יואב - איך אני אוהב ריח של דלק.
ליאור (בהזדהות) - מבין אותך, אחי. זה טעים, אבל לא בריא.
*מחפשת מילים להביע את אהבתי*: ליאורי, אתה פשוט...
ליאור (בטון עסוק ומקדם עניין): אין דברים כמוני.
אני מתיישבת על הספה באנחה: "אוף, איזה יום".
ליאור: "מה קרה, חבובה?"
רואה אותי מחליפה מצעים. שואל במבט מזדהה – "ברח לך?"
ליאור - אמא, את יודעת מי מכינה את האוכל הכי טעים? דודה גלדיס.
אמא - באמת? מה הכי אהבת?
ליאור (במבט נוסטלגי) - אני לא שוכח את הענבים שלה.
אמא - ליאור, לשים לך חומוס בלחמנייה?
ליאור (בעצב מסוים) - לא, אמא. אני כבר גמרתי עם החומוס את העניינים שלי.
תלמיד פרטי יוצא מהבית שלנו בשש בערב.
ליאור: אמא, כמה כסף את לוקחת?
אני - 150 ש"ח לשעה.
ליאור- אה, אז זה אומר שבשעה שבע את צריכה להחזיר לו את הכסף.
ליאור (5) ואני בשיחה על אוכל בריא.
אמא, למה אלוהים ברא את האוכל הלא בריא?
את זה האדם ברא, מתוקי
אז למה אלוהים ברא את האדם שברא את האוכל הלא בריא?
יואב: אמא, המרק רותח.
אמא: אז תעשה פו.
יואב: ניסיתי,זה לא עזר.
ליאור (נקרע מעצמו): אז תעשה פוק.
ליאור (4.10): אמא, יואב אומר עליי מילים לא יפות.
אמא: כמו מה למשל?
ליאור: לא יודע, לא הספקתי לשמוע כי באתי להגיד אותו.
ליאור: אמא, אני לא יכול לישון.
אמא : אז תספור כבשים.
ליאור: מה זאת אומרת?
אמא: תדמיין כבשים עוברות ותספור אותן - 1,2,3...
ליאור: אבל מה ייצא לי מזה?
אמא: שינה.
ליאור: אני מעדיף לספור מכוניות, ככה גם איהנה בדרך.
ככה צריך להיראות אמון:
ליאור (4.5) עושה קסם ליואב (7): "תראה יואב, אני זורק את הקובייה למעלה ואז היא נעלמת".
*זורק, תופס ומחביא ביד*
יואב (בגיחוך): היא פה ביד שלך.
ליאור: היא לא, תאמין לי שלא.
2012
יואב (6) וליאור (4) במיטות, לפני השינה.
יואב: ליאור, תנחש איך כותבים את שמות הצבעים, עם חולם מלא או חולם חסר?
ליאור (מנומנם): חסר.
יואב: כל הכבוד! יופי! איך ידעת? ועכשיו תנחש איך אומרים: יְשר המספרים או יָשר המספרים? אני בעצמי לא בטוח כי שמעתי את רחל המורה אומרת יְשר המספרים, אבל שמעתי גם אחרים אומרים יָשר המספרים. אז אני לא בטוח בעצמי.
ליאור: יואב תעזוב אותי אני רוצה לישון.
- ליאור, מה לשים לך בפיתה?
- קרקר
ליאור (4) לבן דודו גור (3) בביקור אצלם בבית זית: "אבל גור, אם ניכנס לתוך היער אני אלך לאיבוד לאבא שלי ואז איך אני אוכל לחזור הביתה ולאכול משהו טעים?"
ליאור: אמא, קר לי
אמא: אז תסגור את החלון
ליאור: אבל אז לחלון יהיה קר
ליאור (3.5) מסתכל על הקליפ שלי עם נורית גלרון ואומר: יָפָה, החברה שלך.
ליאור: אמא, היום הולכים למסיבת יום הולדת?
אמא: לא
ליאור: כן, אמא, מסיבת יום הולדת שלך. אבל זאת הפתעה, אז לא נגלה לך בשום אופן.
2011
אמא: ילדים, אני מבקשת שתיכנסו לאוטו ברגע זה!
ליאור (3): חמודה, למה את עצבנית?
אמא: ילדים, נחשו מה קניתי. הוא גדול, חום ומתחיל באות פ' (פסנתר).
ליאור (חושב, מצליב נתונים, שואל בתקווה): יונה?
ליאור: מים.
אמא: ככה מבקשים? אני לא מכירה צורה כזאת של בקשה.
ליאור: אני מכיר.
ליאורי, למה אתה נודניק?
(חושב בכובד ראש) אה... אה... כי את ואבא עשיתם אותי וזה מה שיצא.
אני (ממהרת, רוצה לזרז את ליאור): ליאורי, בוא נעשה תחרות ריצה.
בן: אי אפשר.
אם: למה?
בן: כי את מבוגרת, ומבוגרים לא יכולים לרוץ.
אם: מי אמר לך את זה?!?
בן: את.
2010
"ברוך הבא אדוני, אלוהינו מלך העולם" (ליאור שילון בהדלקת נרות)
ליאור סופר: חמש עשרה, שש עשרה, שבע עשרה, שמוֹנְתְשָׁעֶשְׂרים
לזה אני קוראת חיסכון.
*עושים קניות בסופר*
"אמא, תראי משהו מצחיק" ליאור אומר ומועד לאחור ובבת אחת מפיל עשרות קופסאות שימורים ורטבים שהיו מסודרות למופת על המדף בסופר. אכן, קורע.
ליאור: אמא, אני רוצה במבה
אני: אין במבה
ליאור: אני רוצה במבה . רוצה במבה. רוצה במבה. במבה. במבה. במבה. במבה. במבה.
אני (בעצבים): לא במבה ולא בטיח!
ליאור: רוצה בטיח. רוצה בטיח. בטיח. בטיח.