וידאו > אחים

יואב וליאור. ליאור ויואב. אין אחד בלי השני. איפה שאחד - שם גם השני. כשהריתי את ליאור, קיוויתי לבן נוסף, חבר ליואב. פנטזתי על שני בנים חמודים שמשחקים יחד, משתוללים, מצחיקים אחד את השני, דואגים אחד לשני. המשאלה שלי התגשמה הרבה מעבר למה שדמיינתי (זה היה בתקופה שעוד ספרו אותי שם, במחלקה להבעת משאלות). לא יכולתי לייחל להתאמה מוצלחת יותר בין שני אחים. יואב היה אח גדול מופלא. דואג, מסור, אחראי, מחנך, מפרגן. לליאור היה ביטחון עצמי טבעי מגיל אפס. הוא העריץ את יואב, אבל מעולם לא הסתכל על עצמו כעל נחות ממנו ("ולכן גם אני מעולם לא הסתכלתי עליו כעל נחות ממני", סיפר לי יואב לאחרונה). "מה אתם עושים?" הייתי שואלת. שניהם שוכבים צמודים על הספה במשך שעות. "אני מסתכל על יואב משחק בטלפון", ליאור היה משיב. איזה מן עיסוק זה? תהיתי/הוקסמתי לעצמי. גם כשרבו, דקה אחר כך כבר חיפשו אחד את השני. "אתה לא יכול בלעדיו, אה?" הייתי מתגרה בהם. "לא יכול", הם היו מודים בהכנעה. 
יואב לימד את ליאור קרוא וכתוב, חשבון, אוריגמי ואיך להתעסק עם מחשב. ליאור לימד את יואב (ואת כולנו) חברות, שמחת חיים, אומץ-לב, על פשטות הקיום ואהבת אמת. 

הלוואי שאתה רואה את הקליפ הזה, לולי. אני חושבת שאפילו אתה, גבר קשוח ואדיש שכמותך, היית מתרגש קצת. רעד קל בכנף כזה, לא? 
אנחנו לא מפסיקים לרצות אותך, ילד. אתה חסר בכל שנייה ביממה.