פעמים ראשונות

ניסו,

שטפתי היום את האוטו שטיפה פנימית. השטיפה הפנימית הראשונה מאז שאתה כבר לא פה. וגם תכף נגמרת הגרנולה ששירלי הכינה, לראשונה מאז שאתה לא פה. הצינור של הטוש באמבטיה נקרע לעתים תכופות וניסיתי להיזכר אם כבר החלפתי אחד מאז שאתה לא פה. נדמה לי שכן. אבל ראש של טוש עוד לא החלפתי מאז שהלכת. אתמול יצאתי עם יואב לפיצה הראשונה מאז שהלכת. לא ייאמן שבפעם האחרונה שאכלנו פיצה זה עוד היה איתך. אז לזה מתכוונים כשאומרים שהחיים ממשיכים? פעולות רגילות שנעשות כשאתה לא פה? אני מתבוננת בעצמי מהצד, ומנסה לדמיין - אם לא הייתי יודעת, האם הייתי יכולה לנחש - רק מההתנהגות החיצונית שלי – שאתה אינך? כמעט שום דבר לא השתנה חיצונית. הבית נשאר כרגיל. לא הפכתי אותו לבית זיכרון. יש תמונות פה ושם, אבל תמיד היו. תמונה קטנה שהדבקתי על מתג האור בחדר השינה שלי, כי אתה הכי אור שיש. ועוד כמה מפוזרות בבית במקומות אקראיים, "לא מכובדים", כביכול. ככה אני רוצה. לקחת כוס מהמטבח ולהסתכל עליך. בחטף. זה אפילו לא עצוב מרוב שזה טבעי. הייתי אומרת שכל דבר מזכיר לי אותך, אבל זה לא נכון. אני פשוט זוכרת אותך כל הזמן, בכל רגע נתון. גם זה לא נכון בעצם. אני לא זוכרת אותך, אני יודעת אותך. אתה אני - אני אתה. ממש כמו שאני לא זוכרת איך קוראים לי, כמה ידיים יש לי, אם אני ימנית או שמאלית. אני לא זוכרת את הפרטים האלה, אני יודעת אותם. גם אותך אני לא זוכרת, אני יודעת. אתה חלק מהנשימה שלי, מהגוף שלי, מהמבנה התאי שלי.

אבל אתה יודע מה יפה בזה? (אם ממש מתעקשים לחפש) אני מרגישה אמא שלך עוד יותר ממה שהייתי כשהיית פה. האימהות אליך רק הועצמה. אתה איתי יותר מאי-פעם, לולי שלי. ואני גיליתי אהבת אמת מהי. אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שאינה תלויה אפילו בקיום הדבר עצמו.

לילה טוב, ילד שלי.

אמא