חיוך של שמש

החיוך שלך, ליאורי, זה אחד הדברים היפים בתבל. אני יודעת שאתה בטח מגלגל עיניים עכשיו וחושב שאני מגזימה. או שאתה סתם שואל את עצמך מה זה 'תבל'. בכל מקרה, לולי, אני הרוסה על החיוך שלך. העיניים שלך מצטמצמות לחריצים קטנים, הפה הקטן שלך נמתח והזיק הזה שלך... כבר אמרתי לך שאם הייתי ילדה בכיתה שלך הייתי מתאהבת בך? אמרתי, בטח שאמרתי.

היית תינוק די מכוער, בוא נודה על האמת. וזה שלא הפסקת לבכות לא ממש תרם לעניין, אם אתה מבין למה אני מתכוונת. היו לי יחסים מורכבים איתך בשנה הראשונה לחייך. כלומר, אהבתי אותך אהבת-אם שלמה (אפילו שאני לא תמיד בטוחה שיש דבר כזה, בכל מקרה כך הרגשתי), אבל הייתי חסרת אונים נוכח המזג הבכייני ונטול השינה שלך. נאוה, אמא של רומי, הייתה הראשונה שעלתה על זה שאתה צ'ארמר אמיתי. "ריצ'ארד גיר", היא קראה לך, כבר בגיל פעוט. לקח לי זמן להבין למה היא מתכוונת. ואז התחלת לחייך, וכל מי שעיניו בראשו יכול היה לראות שהחיוך שלך כבר בא עם כל החבילה. חוש הומור, שנינות, אינטליגנציה, שמחת חיים, שובבות. אני מטורפת על החיוך שלך, לולי. יש בו את כל מה שאתה בפריים אחד. אוי, איך בא לי אותך. אוי. מה הייתי עושה לך עכשיו.